משנה תורה, מצוות לא תעשה קע״א

מהדורה: משנה תורה (ויקיטקסט)

171 ספר המצוות פתח ↗

הזהירנו מעשות קרחה בראש על המתים כמו שיעשו הסכלים. והוא אמרו יתעלה ולא תשימו קרחה. ונכפלה אזהרה זו בכהנים באמרו לא יקרחו קרחה וגו' להשלים הדין הזה, כי מאמרו בין עיניכם היינו יכולין לומר כי הקורח מן הראש סמוך לפדחת לבד יאסר, ולכן באר ואמר בראשם לחייב על הראש כבין עיניכם, ואילו אמר גם כן לא יקרחו קרחה בראשם היינו אומרים בין על המת בין שלא על המת, וכבר באר שם למת. וכל מי שיגלח שער ראשו בקרחה על מת לבד כגריס לוקה בין היה כהן או ישראל לוקה על כל קרחה וקרחה מלקות אחת, וכן כפל בכהנים ופאת זקנם לא יגלחו וגו'. אמנם בא להשלים דין מצוה זו כמו שהתבאר במכות דף כ'. ראה אנכי, מדע הלכות עבודה זרה וחקות העכו"ם פרק י"ב:

171 ספר מצוות גדול פתח ↗

נאמר בישראל לא תשימו קרחה בין עיניכם למת ובכהני' לא יקרחו קרחה בראשם ובג"ש קרח הקרחה אנו למדים שלא דבר בכהנים כי אם למת ולחייב ישראל על קרחת הראש כבין העינים:

171 ספר המצוות לרס"ג פתח ↗

מִקְּרֹחַ

1 שלא לעשות קורחה על מת, שנאמר "לא תשימו קורחה בין עיניכם--למת" דברים יד,א.

171 ספר מצוות קטן פתח ↗

שלא לקרח קרחה כדכתיב לא יקרחו קרחה בראשם וגומר ויקרא כ״א:ה׳

171 ספר החינוך פתח ↗

שֶׁלֹּא לִקְרֹחַ עַל מֵת – שֶׁלֹּא לִקְרֹחַ שְׂעַר הָרֹאשׁ עַל הַמֵּתִים, כְּמוֹ שֶׁיַּעֲשׂוּ חַסְרֵי הַדַּעַת, וְעַל זֶה נֶאֱמַר דברים יד א וְלֹא תָשִׂימוּ קָרְחָה בֵּין עֵינֵיכֶם לָמֵת. וְנִכְפַּל לָאו זֶה עַל הַכֹּהֲנִים, שֶׁנֶּאֱמַר עֲלֵיהֶם ויקרא כא, ה לֹא יִקְרְחוּ קָרְחָה בְּרֹאשָׁם. וְלָמַדְנוּ מִשָּׁם לְחַיֵּב עַל כָּל הָרֹאשׁ כְּמוֹ בְּבֵין הָעֵינַיִם, כְּמוֹ שֶׁבָּא בְּמַסֶּכֶת מַכּוֹת כ, א. וּמִן הַכָּתוּב הַזֶּה לָמְדוּ גַּם כֵּן שֶׁאֵין הַחִיּוּב בְּקָרְחָה כִּי אִם הַקּוֹרֵחַ עַל מֵת דַּוְקָא, וְנִמְצָא עִם שְׁנֵי הַכְּתוּבִים תַּשְׁלוּם הַמִּצְוָה וּבֵאוּרָהּ בֵּין בְּיִשְׂרָאֵל בֵּין בַּכֹּהֲנִים, שֶׁהַכֹּל מִתְחַיְּבִין עַל כָּל הָרֹאשׁ כְּבֵין הָעֵינַיִם. וְאֵין לְךָ לִשְׁאֹל בַּמָּקוֹם הַזֶּה וּבְכָל כַּיּוֹצֵא בוֹ לָמָּה לֹא בָּא בֵּאוּר הַכָּתוּב כֻּלּוֹ בְּמָקוֹם אֶחָד, עִם הַהַקְדָּמָה שֶׁכָּתַבְתִּי לְךָ בְּרֹאשׁ סֵפֶר זֶה שֶׁל אֵלֶּה הַדְּבָרִים, הֲלֹא הִיא תַּנִּיחַ דַּעְתְּךָ בְּעִנְיָנִים אֵלֶּה בִּמְקוֹמוֹת רַבִּים. מִשָּׁרְשֵׁי הַמִּצְוָה. כָּתוּב בַּמִּצְוָה הַקּוֹדֶמֶת. מִדִּינֵי הַמִּצְוָה. מָה שֶׁאָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה שֶׁהַקּוֹרֵחַ קָרְחָה אַחַת עַל חֲמִשָּׁה מֵתִים לוֹקֶה חָמֵשׁ. וְהַקּוֹרֵחַ חָמֵשׁ קָרְחוֹת עַל מֵת אֶחָד לוֹקֶה חָמֵשׁ רמב"ם ע"ז יב טו, כְּשֶׁהִתְרוּ בּוֹ עַל כָּל אַחַת וְאַחַת. הַקּוֹרֵחַ בַּיָּד אוֹ בְּסַם חַיָּב, וַאֲפִלּוּ הִטְבִּיל אֶצְבְּעוֹתָיו בְּסַם וְהִנִּיחָן בַּחֲמִשָּׁה מְקוֹמוֹת בְּרֹאשׁוֹ בְּבַת אַחַת, הוֹאִיל וְקָרַח חָמֵשׁ קָרְחוֹת לוֹקֶה חָמֵשׁ, וְאַף עַל פִּי שֶׁהִיא הַתְרָאָה אַחַת, הוֹאִיל וְכֻלָּן בָּאִין כְּאַחַת. וְיֶתֶר פְּרָטֵי הַמִּצְוָה, בְּסוֹף מַכּוֹת, וְכָל עִנְיָנָהּ כְּדִין חֲבֶרְתָּהּ הַקּוֹדֶמֶת בְּשָׁוֶה.